<h1>או"ז הלכ' חלה סימן רכ"ז</h1>
<h2>דף מו:</h2>
מתני' [חלה פ"ב מ"ה] המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח אם יש בה כשיעור חייב בחלה ואסורה לזרים דברי ר' יהושע אמרו לו מעשה הי' וקפשה זקן זר אמר להם אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים. פי' אינו חלה דכתי' ראשית עריסותיכם. גזל ביד כהן שהקמח הנשאר ביד ישראל חייב בחלה הואיל וכן הקמח שנטל הכהן כגזל דמי. העיסה עצמה חייבת בחלה אם יש בה כשיעור. מעשה שקפשה זקן זר לחלה של עיסה עצמה ואכלה ירושלמי [הלכה ג'] קלקל לעצמו ואכלה ואתעניש ותיקן לאחרים דאינון אכלין ותלון בי' אית תניי תני תיקן לעצמו וקלקל לאחרים תיקן לעצמו מכל מקום אכלה קלקל לאחרים דאינון סברין שהיא פטורה והיא חייבת. ת"ר בספרי זוטא ראשית עריסותיכם יכול חטים וקמח ת"ל חלה אי חלה יכול אף חלה אפויה ת"ל ראשית הא כיצד יעמיד עריסה ויפריש מן המובחר ותימה גדולה היא שממעט חלה אפויה דמשמע שאם לא הפריש חלה מעיסה שאינו יכול להפריש מלחם שנאפה דהא קיי"ל כר"א דהסל מצרפן לחלה לאחר שנאפו וקיי"ל נמי לר"א שהתנור מצרף ומשייר אחת לאחר שנאפת וקורא לה שם. ותניא בהגוזל קמא [צ"ד ע"א] ראב"י אומר הרי שגזל סאה של חטין מחבירו טחנה לשה אפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ דדוקא משום דגזל אבל אינש דעלמא מפריש חלה לאחר שתאפה. ותניא בספרי רבתא בפ' שלח לך הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש חלה מן הלחם ת"ל כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן אחת אף חלה אחת. מכל אלה שמעי' דהיכא שלא הפריש חלה מן העיסה שיפריש מן הלחם. וכן כתבו הגאונים והיכא דאשתלי ולא אפריש לא תרומה ולא חלה א"נ אפריש תרומה ולא אפריש חלה א"נ אפריש חלה ולא אפריש תרומה שקיל חדא ריפתא ואכיל לה כהן קטן אפריש תרומה ולא אפריש חלה ואפיה לה שקיל חדא ריפתא ואכיל לה כהן גדול עכ"ל פי' כהן גדול וטבל לקריו ושמא כמו כן העריב שמשו הלכך הכי קיי"ל שאם לא הפריש חלה מן העיסה מפריש מן הלחם ונותן אחד מן הלחמים לכהן קטן א"נ לכהן גדול שטבל לקריו א"נ שורפו א"נ פורס פרוסה מן הככר וקורא לה שם לאותה פרוסה מדדרשינן פ' כ"ש [ד' ל"ז ע"ב] ופ"ק דנדה [ד' י"ב ע"ב] ופ' התודה גבי לחמי תודה [ד' ע"ז ע"ב] אחד שלא יטול פרוסה מכלל גבי חלת עיסה דלא כתב בה אחד נוטל פרוסה וקורא לה שם שפיר דמי וההי' דספרי זוטא פי' לקמן בתשובה בסוף הלכות חלה.
